פסק-דין בתיק עת"מ 22302-05-11

העתירה

1.         בשנת 1995 ייסדה העותרת 1 (" העותרת") מוזיאון בעיר צפת, שמו "מוזיאון הבובות צפת", להנצחת קורבנות הטרור. מיקומו (הנוכחי) הינו בנכס, שנשכר מאת המשיבה. משך כל שנות הפעלתו לא דרשה המשיבה מן העותרת לשלם ארנונה עבור המוזיאון. בשנת 2009 נתעורררה המשיבה והוציאה לעותרת דרישה לתשלום ארנונה, עבור שבע השנים שקדמו להוצאת הדרישה (קרי משנת 2004 עד 2009).

2.         לטענת העותרת, דרישתה של המשיבה נבעה ממניעים זרים, שמקורם ברדיפה פוליטית שלה ושל בן זוגה, והריהו פעיל בעיריה-המשיבה.

            על כך מוסיפה העותרת, כי המוזיאון זכאי לפטור מתשלום ארנונה, פטור אותו ממאנת המשיבה ליתן לה.

לצד טענות אלה טוענת העותרת כנגד החיוב הרטרואקטיבי בארנונה. היא טוענת להסתמכותה על התנהגות המשיבה משך שנים, שלא דרשה ממנה לשלם ארנונה. אילו נדרשה מלכתחילה לשלם ארנונה, היתה מעתיקה את המוזיאון לעיר אחרת, ותושביה של העיר האחרת היו נהנים מקיומו של מוזיאון שכזה בשטחה.

לבסוף טוענת העותרת לאפלייתה לרעה לעומת מוסדות אחרים בעיר, דוגמת "מוזיאון המאירי", מהם אין היא גובה ארנונה.

תשובת המשיבה

3.         בתשובתה טוענת המשיבה, כי לטענה כאילו החיוב בארנונה מקורו בסכסוך בין העותרת ובן זוגה לבין המשיבה, על רקע רדיפה פוליטית או אחרת, אין שחר. הטעם לכך שהעותרת לא חויבה בארנונה משך שנים נעוץ בטעות, שנבעה, ככל הנראה, מכך שמדובר בנכס שבבעלות העירייה, והרי היא עצמה אינה משלמת ארנונה על נכסיה. בחודש אפריל 2009 נתמנה מנהל חדש למחלקת הגביה בעיריה, שבחן מחדש את מצב החיובים בנכסים שונים בעיר. בתוך כך בחן המנהל נכסים, שבעבר הוחזקו בידי העיריה והועברו לחזקתם של אחרים. בין אלה היה גם הנכס בו ממוקם המוזיאון. משמצא המנהל, כי העותרת אינה משלמת ארנונה עבור השימוש בנכס, ומשבדיקתו העלתה, כי העותרת אינה זכאית לפטור מן התשלום, נשלחה לעותרת הודעת חיוב לתשלום ארנונה, החל משנת 2004.

4.         בעקבות הוצאת החיוב הגישו העותרות השגה, בה טענו לפטור מארנונה, כיוון שהן מנהלות במקום מוזיאון. השגה זו נדחתה, כיוון שאין מדובר במוזיאון ציבורי כי אם במוסד פרטי. ערר שהוגש על ההחלטה בהשגה נדחה אף הוא, מאותו טעם. ערעור מינהלי על החלטה זו לא הוגש.

בנסיבות אלה, טוענת המשיבה, היתה ההחלטה בערר לחלוטה, ובעתירה מינהלית אין העותרת יכולה לטעון כנגדה, משמע אין היא זכאית עוד לטעון כי הינה זכאית לפטור מתשלום ארנונה.

5.         אשר לחיוב גופו טוענת המשיבה, כי לא רק שזכותה, כי אם חובתה היא לתקן טעות שנמשכה שנים, ולחייב את העותרת בתשלום ארנונה, משנתגלתה הטעות. ואת הטעות היא תיקנה לפי ההנחיות שהתוותה פסיקת בית המשפט העליון, וחייבה את העותרת בארנונה עבור 7 שנים בלבד, ולא עבור מלוא התקופה שבה נוהל המוזיאון (משנת 1995).

6.         גם את הטענה בדבר אפלייתה של העותרת לרעה ביחס לנישומים אחרים דוחה המשיבה. באשר למוזיאון המאירי היא טוענת, כי זהו מוזיאון מוכר, וככזה הוא זוכה לפטור מארנונה. באשר לשאר נכסים, אלה מוחזקים בידי העיריה, ולכן לא משולמת בגינם ארנונה. מכאן שלא מדובר בכל הפליה לרעה של העותרת.

דיון

7.         בראשית  אסיר מן הדרך את הטענה, לפיה מקור חיובה של העותרת בארנונה הינו ברדיפה פוליטית, על רקע של סכסוך בינה ובין בן זוגה, מחד, לבין בעלי תפקיד בעירייה, מאידך. אכן נראה, כי בתוך העיריה מתנהל סכסוך מר בין נציגי ציבור שונים, ובהם בן זוגה של העותרת. אלא שאינני יכול לומר, כי דווקא טעם זה הביא להפניית הדרישה לארנונה. סביר יותר בעיניי ההסבר שהציעה המשיבה, לפיו הנפקת החיוב נבעה מבדק בית שנעשה אצלה לאחר מינויו של מנהל חדש למחלקת הגביה. משזה נתמנה - החלה בדיקה כוללת אודות נכסים למיניהם, ובהם נכסים דוגמת זה בו מחזיקה העותרת, משמע נכסים של העיריה, שהועברו לחזקתם של צדדים שלישיים, ומשנמצא, כי העותרת אינה משלמת ארנונה, עשתה המשיבה מעשה והודיעה לעותרת על החיוב בארנונה.

8.         יתר על כן, אפילו אניח, כי מקור הוצאת החיוב הינו בסכסוך שבין הפעילים הפוליטיים שבעיר, הרי שבכך אין כדי לפטור את העותרת מתשלום ארנונה, ככל שהיא חייבת בו. לכל היותר עשויה להיות לכך השלכה על החיוב שבעבר, ככל שיש בטענותיה של העותרת כדי לומר, כי לא טעות של המשיבה היתה כאן, כי אם כוונת מכוון מצידה, שמשך השנים לא רצתה בחיובה של העותרת בארנונה, עד כי נתגלע אותו סכסוך הפעילים הפוליטיים, ובהם בן זוגה של העותרת.

            מכל מקום, כאמור מעלה, לא השתכנעתי כי הוצאת החיוב נעשתה בשל אותו סכסוך מדובר, כי אם בעקבות בדק הבית שנעשה בעקבות מינויו של מנהל הגביה.

9.         לטענת העותרת, לפיה היא זכאית לפטור מארנונה, לא אדרש כלל, כיוון שסוגיה זו מצאה את הכרעתה בהליכי השגה וערר. על מנת לשנות מן ההכרעה היה על העותרת לפנות בערעור מינהלי לבית משפט זה. היא לא עשתה כן, ולכן הפכה ההחלטה לחלוטה. העותרת אינה זכאית להעלותה במסגרת של עתירה מינהלית עע"מ 4597/01 הועדה המקומית לתכנון ובניה נ' גרמנוב, פ"ד נז(1) 331)ח.

            למעלה מן הדרוש אומר, כי בהחלטה גופה לא ראיתי כל רבב, כיוון שהמוסד אותו מנהלת העותרת איננו בבחינת מוזיאון מוכר הזכאי לפטור מארנונה.

10.        סיכומם של דברים עד כה, אי חיובה של העותרת בארנונה מקורו בטעות ברישומיה של העיריה-המשיבה. טעות זו היא זכאית, שלא לומר חייבת, לתקן. השאלה החשובה באמת הינה, האם יש בידה לחייב את העותרת בתשלום ארנונה על השנים שקדמו למועד תיקונה של הטעות.